הצעדים הראשונים שלי היו במועדון טניס ברמת גן, מהותיקים בישראל,
עוד בתקופה שמגרשי הטניס היו חול וכורכר, אבנים, לא כמו המגרשים של היום :)

באותם ימים הכל היה בצבע לבן.
הייתה קופסה שהיו שמים בה נסורת על ידית המחבט, כדי שלא יחליק מהיד.
הייתה תקופה כיפית ומעניינית של הטניס.
ההורים שלי היו משחקים במועדון.
כבר בגיל 3 ההורים שלי לקחו אותי לשחק במועדון.
לא אשכח את המחבט הראשון שהם קנו לי, מחבט של "ווילסון" מעץ.
הייתי לוקח את המחבט איתי למיטה וישן איתו.
זה הרגיש לי ממש מרגש, תחושה מטורפת.

וכך המשכתי.
בגיל 6 התחריתי בתחרות הראשונה שלי, תחרות ארצית במרכז הטניס ביפו לילדים על גיל 9.
אני, ילד בן 6, משחק עם ה"גדולים", המנוסים, חזקים ממני.
אחרי שהפסדתי את המשחק (במרכז הטניס ביפו), ניגשתי לאמא שלי ובכיתי.
אמרתי לה "אני רוצה מֵדַּיְלָה" (הטעות במקור).

ההורים שלי השקיעו בי הרבה זמן וכסף באימונים ושיעורים פרטיים.
אבא שלי היה לוקח אותי לשיעורים בבקרים לפני בית הספר,
אוסף אותי ומקפיץ אותי לשיעורים אחרי בית הספר (בדרך הייתי עוצר להכין שיעורים),
הקפדתי על תזונה מתאימה ושגרת אימונים.
לפעמים הייתי מתאמן גם פעמיים ביום.

הנסיעה הראשונה שלי לתחרות בחו"ל הייתה בשנת 1988.
נסעתי לגרמניה והתחריתי מטעם מועדון פרטי, הגעתי לגמר והפסדתי לשחקן הולנדי.
התחריתי גם בסוג משטח חדש באולם, משהו שלא קיים בארץ,
וזה גם חידד את החוסן המנטלי ואת ההבנה שחשוב להיות חזקים גם ברגעים כאלו.

המשכתי להתחרות בארץ ובנוסף נסעתי הרבה לחו"ל, לעיתים כחלק מנבחרות,
לבדי לרוב, כדי לא לפגוע בשגרת החיים והעבודה של המשפחה.
השתתפתי בתחרויות בינלאומיות הכי גבוהות וחזקות לנוער בעולם -
אליפויות עולם באורנג בול בארה״ב, סבב אליפות דרום אמריקה לה קוסט,
אליפות אירופה לנוער בגרמניה ועוד.
התנהלתי וניהלתי את עצמי עם משמעת עצמית לאימונים, מנוחה ותזונה נכונה.
הנסיעות היו לפעמים באירופה, לפעמים לדרום אמריקה,
לעיתים גם ל"חורים".
התמודדתי גם עם ההכנה לתחרויות וגם עם הבדידות, הלבד על המגרש.
כאן למדתי מה משמעות החוזק המנטלי בנוסף לכושר ולכח הפיזי.

המשכתי קריירה מעניינת מאוד גם כנציג בנבחרות ישראל (כשחקן יחידים וזוגות) 
וגם כשחקן עצמאי בארץ ובחו"ל.

הטניס נטמע בי, בורידים, בעורקים, באויר שנשמתי.
הוא לקח אותי לכל מקום.

גם אחרי שפרשתי מהטניס, בין היתר עקב פציעות - הדבר הראשון שעשיתי היה להתחיל לאמן, כבר בגיל 18.

אחרי השירות הצבאי התחלתי לאמן בקלאב מד.
ביום הראשון שהגעתי לקלאב מד, אמרו לי להניח את התיק בצד ולהגיע לרקוד עם כולם על שפת הבריכה,
שנייה לפני שזרקו אותי לבריכה.
מאז הביטחון העצמי שלי המריא
נפתחתי אל העולם החברתי, 
צמחתי וגדלתי.
היה לי ביטחון לדבר עם כל אחד.
בהמשך העבודה במועדונים נוספים בעולם ברשת קלאב מד,
הגעתי לבד, לרוב לצוות שכבר היה מגובש, והצלחתי להשתלב ולהיות חלק מהצוות,
מה שלא היה טבעי אצלי לפני כן, משהו שלא בא לי בקלות.
 

שיא הקריירה שלי היה בגיל 16 כאשר הוזמנתי להצטרף ולהתאמן עם נבחרת הדיוויס של ישראל, שכללה בין השאר את עמוס מנסדורף ושחקנים אחרים בצמרת הטניס הישראלי והעולמי.

כמו כן, התאמנתי והתחרתי עם גוסטבו קורטיין מברזיל שהיה מדורג 1 בעולם, מגנוס נורמן משבדיה שהיה מדורג 7 בעולם, טים הנמן מבריטניה שהיה מדורג 5 בעולם, מרק פיליפוסיס מאוסטרליה שהיה ב-top 10 , ג'יורג'יו גלימברטי מאיטליה, ניקולאס אסקודה מצרפת ועוד.
בין ההישגים הבולטים שלי - מקום 8 באליפות אירופה שבגרמניה לגילאי 16 , לאחר הפסד במערכה השלישית לענק הטניס העתידי מגנוס נורמן השבדי ומקום 2 בזוגות באליפות אירופה.

הישגים מקצועיים
ספטמבר-אוקטובר 2009 - מאמן צמוד של מראט ספין מרוסיה (שהיה מספר 1 בעולם) בתחרות הגדולה Thailand Open.

זוהי השנה האחרונה שבה משחק מראט בסבב הבינלאומי והמשכנו לשמור על קשר גם לאחר פרישתו מהטניס.

באותה תחרות עזרתי מקצועית גם לשחקן ZVEREV המדורג 50 בעולם.
 

אוקטובר 2008 - Thailand Open - מאמן של השחקן הסרבי נובאק דיוקוביץ' המדורג היום במקום השלישי בעולם. דיוקוביץ' מפסיד בגמר לשחקן הצרפתי צונגה לאחר שנפצע בתחילת המשחק אך ממשיך להלחם עד הסוף. האהבה והאהדה שקיבל מהקהל הייתה עצומה ביותר לאורך כל התחרות. "המקצועיות של האימונים, המשמעת העצמית שלו בזמן התחרות ומחוץ לה הייתה מדהימה, גם בימי חופש שמר על אימוני כושר גופני ברמה גבוהה. להיות צמוד אליו, גם בתחרות שהיא לא גראנד סלאם - זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת".
 

ספטמבר 2005, 2006 - עוזר לצמד אנדי ויוני בתחרות Thailand Open
"שיתוף פעולה מדהים בין שני חברים ושחקנים, ששמו את ישראל על המפה העולמית בענף הטניס".

9/3/2003 זכייה באליפות הטניס לסטודנטים של המרכז. "רן קוריס, סטודנט שנה א' בביה"ס לממשל, זכה באליפות הטניס לסטודנטים של המרכז הבינתחומי, לזכרו של פרופ' אהוד שפרינצק, הדיקן המייסד של בי"ס לאודר לממשל. באליפות,שנערכה ביום א', 9 במארס 2003, נשאו דברים: פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי ופרופ' רמי פרידמן, דיקן בי"ס לאודר לממשל. עוד נכחו באירוע: משפחת שפרינצק, שהעניקה את הגביע לרן קוריס, דיקני בתי הספר, סטודנטים, ועוד".
 

2000- 2002 מאמן צמוד של השחקן נועם בר שהגיע בשיאו למקום 150 בעולם. נועם בר שיחק בנבחרת הדיוויס של ישראל שנים רבות, הגיע בשנת 2001 לתחרות היוקרתית US-OPEN והפסיד לספדיה שהיה ב TOP10 בעולם. נועם ואני השתתפנו בתחרויות בארץ ובחו"ל ואף שיתפנו פעולה בתחרויות זוגות בינלאומיות.

​​

2001 - עוזר באימונים ובתחרות לשחקן אנדי רם בתחרות היוקרתית בניו-יורק Grand Slam US-OPEN.

​

2000 - מחנה אימונים בסוף השנה בתאילנד, צמוד לשחקן הישראלי נועם בר בשיתוף פעולה מלא עם הנבחרת הרוסית המובחרת, שבראשה המאמן הרוסי האגדי בוריס סובקין והשחקן הרוסי הבולט מיכאל יוז׳ני.

​

​
בקורונה, כל המועדונים היו סגורים.
מצאתי את עצמי בלי התחום שאני אוהב ונושם כל השנים,
חושב מה עוד אני יכול לעשות.
הבנתי שיכולת ההקשבה וההכלה שלי נהדרות,
גם אם זה לאימון חובבני וגם לתחרותי,
אני יודע להקשיב, לעזור ולהיות שם.
החלטתי להכשיר את עצמי כמאמן מנטלי.
למדתי ועשיתי הכשרות בארץ ובחו"ל כדי להתמחות בתחום,
לעסוק בו ולעזור לאנשים, גם מהאהבה שלי לעזרה
והתנדבות (מפגשים לילדים עם כוכבים בבתי"ח, מתנות ועוד)
וגם כדי לעודד, לתת כלים ומוטיבציה,
להראות שאתה יכול לחיות טוב עם עצמך,
בשמחה ובאופטימיות.